גילי

(23.5.1954 - 6.10.2000)

(23.5.1954 - 6.10.2000) גילי

גילי אהב את החיים ונלחם עליהם ככל שיכול. הוא אהב פעילות 'שטח' והיה מאושר לרכב לצידי במסע הזה (התמונה שלו תמיד איתי כשאני רוכב). בתקופת נעורינו, אבא אסר עלינו לנהוג על אופנועים ככה שכל אחד משנינו בתורו בילה שעות על המושב האחורי של אחד החברים (טוב נו, לפעמים גם ליד ההגה...). בכל מקרה, כשחצינו את גיל ה'אישור מההורים', הוצאנו רשיונות נהיגה מתאימים. הכלי הראשון שקנינו היה טוסטוס אוטומטי, 50cc שלמיטב זכרוני עלה 10,000 לירות!!! (או שקל ישן - מה שהיה המטבע בשנת 80). עכשיו היינו צריכים לעשות הרצה. זה דרש 500 קילומטרים במהירות של 40 קמ"ש. 500 קילומטרים! אז ביום שגילי קיבל את הטוסטוס שלו (את שלי קיבלתי כמה שבועות קודם), יצאנו למסע מפרך מהכפר הירוק לעבר מושב בני דרור לבקר חברים של גילי. בדרך חזרה, קצת אחרי צומת רעננה, גילי לפני ומשמאלי עוקף אותי... רוכב אופניים! אני המום מהמהירות (שלו ושלנו) ומאותת לגילי שיציץ במראה לראות מה קורה. גילי, לא מאמין, מביט אחורה ומתחיל לסובב את הדוושות של הטוסטוס בנסיון נואש להתגבר על הבושה. שנינו התגלגלנו מצחוק עוד ימים רבים אחרי זה. גילי - אנחנו עכשיו אנחנו שוברים שיאים. הלוואי והיית פה איתי.

גילי השאיר אחריו את אורית, שלושת ילדיהם עמית דניאל ושרון, את הורי, אחותי, אותי והרבה חברים

(מקום עבודתו האחרון של גילי היה בחברת פלאפון. אנא לחצו כאן על מנת לקרוא את הסיפור המדהים של התנהגות החברה. זו אינה פרסומת!!!)