Yomi - June 15

בבוקר קמתי מוקדם כי האופנוע בילה את הלילה בירכתי המלון וקצת חסם את הדרך לארוחת הבוקר. לא נעים. הנאצי החביב כנראה ממש נדלק עלי שכן עשה לי חשבון כמו בארץ (מה היה לנו? אכלת גם? גם שתית? דיברת בטלפון?) ואחרי ששילמת לא נתן לי ללכת. "תבוא שוב?" "בטח" "תבוא! פעם הבאה לא תשלם. תהיה אורח שלי". בוודאי אדוני. רק תן לצחצח את המגפיים קודם. בכל מקרה שאלתי אותו איך כדאי לנסוע לאתונה ואמר "בכביש למעלה תקח שמאלה. ימינה זה משעמם. רק נופים יפים אבל אין אנשים". לקחתי ימינה. החלטתי שהיום אני לא מצלם. זה החזיק מעמד שלוש עשרה דקות בדיוק. עד למקדש רומי עתיק שניצב בגאווה על קצה צוק משקיף לים. אני יורד מהכביש ומטפס במדרגות אבן לראש הצוק (זוכרים את החום???) שם בנו מקדש לפוסידון. ושם אני בודק ימינה. בודק שמאלה. לא מבין. מה היה להם בראש להשתלט על העולם, אלו? מה הם חשבו? שאוסטין פאוור יתן להם??? היה להם אוויר ים, נוף מדהים, ים כחול. זה מה שהיה חסר להם בחיים? מדבר יהודה?????

ישבתי על הצוק לבד כשעה. הייתה רוח כל כך חזקה שהייתי חייב לאחוז חזק באיזה סלע שלא אעוף. צילמתי את הדגל של איזה בודקה שעמדה שם רק לצורך ההמחשה. אחר כך המשכתי לרכב באותה רוח ותענוג גדול זה לא היה. אז נהגתי לאט לאט. הצפון פחות צפוף כיוון שיש פחות גישה לחופים, כך שמהמקומיים לא מציפים את האזור ובדרך כלל היו שם תיירים, שגם נסעו לאט והתאמנו אחד לשני. אחרי כשעה וחצי, נכנסים לשטח הררי. מה אני אגיד לכם? גבעות. לא ראוי לציון. (נהייתי גיבור, אה?). אבל האמת, שאני חושב שביוון יש שטחים הררים יותר רציניים.

כשמתחילים להתקרב לאתונה, התנועה מתחילה להיות יותר ויותר צפופה עד שנעצרה. בעדינות אני מתקרב לראש התור ורואה מחזה שכבר ראיתי כאן כמה וכמה פעמים בימים האחרונים. מפזרי הקונוסים (אלו ששמים את הקונוסים הכתומים על הכביש). היה צריך (וממש לא הבנתי למה) לפזר קונוסים על קו ההפרדה של הנתיב. נוסע וואן, הדלת האחורית פתוחה, בתוכה, לא פחות ולא יותר - שוטר, ומניח קונוס אחד אחרי השני. אחריו, שתי (כן - 2) ניידות ששומרות עליו. וכאלו ראיתי לפחות חמש פעמים. פעם אחת הייתה בפיראוס ושמה הם דווקא אספו את הקונוסים. "הי אמא, אני מצטרף למשטרה" "יופי גכעגכוס, תתפוס פושעים, עבודה טובה". "זהו אמא, שלא בדיוק" "או בני, אל תגיד לי שלקחת תפקיד יותר מסוכן, בילוש?" "לא אמא, תראי...." "מחלק הרצח?" "קונוסים" "לאאאאאאאאאאאאאאאאא"

מטייל אם האופנוע באתונה. למזלי, העיר די ריקה. יום ראשון הוא שבתון וכולם כנראה בים. עוצר לשתות משהו באיזה בית קפה וממשיך לראות את האקרופוליס. שלנו יותר יפה. (בצחוק). אני לא מתכוון לתאר בפרטי פרטים, אבל משחר נעורי, אז קיבלתי לבר-מצווה ספר שנקרא "המיתולוגיה היוונית" והיה כל כך לא ברור, אהבתי מאוד את כל הקשור ביוון העתיקה. שימו לב שלא אמרתי שאני מבין בזה, רק אוהב את זה. אז באים כל המקדשים, והאולמיפיה והכל הכל, וכל הסיפורים ממש הופכים להיות חיים. ולדניאל, שקניתי אחרי הרבה שנים גרסא הרבה יותר נורמלית של סיפורי יוון העתיקה - זה הזמן לקרוא את הספר.

מוצא מלון. הפעם אני כבר מנוסה ודואג בנוסף למזגן, טלפון וחשמל גם לבדוק בקשר לנאצים סמויים. אבל הפעם זה מלון סביר ככה שאין חשש. הבעיה היא שקשה למצוא פה חניה מקורה והם דואגים לי לחניה מול המלון וחדר בקומה מעליו שאוכל להשגיח. מפעיל את האזעקה. עד היום היא לא זייפה. גם היום לא. יותר מאוחר היא התחילה לפעול. אני יוצא למרפסת. שניים התרחקו מהאופנוע ואשה אחת מצביע לעברם. אולי אני לא אשן הלילה.

יוצא לטיול. קודם ברגל לשעה. אני במרכז ואחרי עליה קשה מגיע קרוב לאקרופוליס. המוזיאון כבר סגור אבל לפחות אפשר לצלם. אחר כך יוצא עם האופנוע למסלול מקסים של 40 ק"מ לאורך החוף לאור המלצה של איש הקבלה במלון שעשה את אותו מסלול אתמול. אח"כ מוצא אינטרנט קפה כי שלי לא עובד ונגמר היום.

מחר אני מפקיר את האופנוע בידי חברת הספנות. איזה פחד. שלושה ימים ברגל. והוא שרוי בידיים זרות. גם לזה עוד נצטרך להתרגל...

עוד משהו. קיבלתי עצה ואני משתמש בה. לצורך העידכונים השוטפים של האתר, שאלתי מחשב נישא מחבר. SHARP קטן ונאה. לא ברור לי מה הדגם אבל נראה לי שזה INTEL INSIDE. באמת לא יודע איזה. בשלב ראשון, מישהו נתקל בחוט חשמל וכיוון שהסוללה פה מתה, אז כל פעם שהתקע/שקע במחשב זזים קלות, הולך הזרם, המחשב מת ואני מתחיל הכל מהתחלה. לא תאמינו איזה פוזות המצאתי לכוון את ככה שגם יהיה מגע וגם אוכל לנשום. אבל יותר גרוע, לפני כמה ימים, כנראה כתוצאה מלחץ באריזה - הלך המוניטור. שימו לב לצילום המצורף ותבינו איך אני עובד. אבל זה שאני עובד ככה זה לא הבעיה. אני חייב להחזיר את המחשב בדיוק כמו שקיבלתי אותו. המחיר בארץ למוניטור הוא בסביבות 2000 ש"ח. אני חושב שזה "14. בטח שמתם לב שלא ביקשתי שום עזרה מאף אחד באופן אישי בצורת כסף וכו'. אבל הנה חריג. אם למישהו מכם יש איזושהי גישה לעניין, טכנאי, משהו - ונורא בא לכם לעזור ולחסות (איך אומרים במילה אחת לתת חסות) ולפתור לי את הבעיה - אנא שלחו לענת דואר אלקטרוני (דרך הדף של צרו קשר). אחרת, דבר ראשון בארץ הוא הולך לתיקון.

ותבואו על הברכה.

יאללה, ביי.