Yomi - June 13

יום שישי, ה-13 לחודש

סיפרתי לריצ'ארד סיפור שקרה באמת. לפני שלוש שנים, או משהו כזה, הייתי באוסלו עם בחור שעבד איתי. באיזה יום פנוי הלכנו לטייל והייתה שם מעבורת ענקית וצילמתי אותו לפניה והוא צילם אותי (אני חושב). למחרת היא טבעה. 76 נוסעים שקעו איתה. יש לי תמונה שלה יום לפני. ריצ'ארד אמר - שלא תעיז לצלם את זו שאנחנו שטים בה. זה היה אחרי שצילמתי כבר. נורא התפללנו במשך ההפלגה. וחוץ מזה היה קונפליקט כי היום גם יום שישי ה-13 לחודש. ממממ....

על ההפלגה. היה ים שגעון. המעבורת, כמו שכבר אמרתי, חדשה, נקייה ומפוארת. חצי לילה הסתכלתי מהחלון על הירח הכמעט כמעט מלא שהשתקף על הגלים ומה זה הייתי מאושר. ב-6 בבוקר קמתי ועליתי לסיפון העליון. שם היו כל מיני "נוער" שישנו על מזרונים מתנפחים. כיוון שאתמול בלילה עשיתי כביסה והיא סרבה להתייבש, הבאתי איתי למעלה דוגמא מכל פריט ועמדתי ברוח לייבש. מזל שכולם ישנו כי בטוח היו זורקים אותי מהסיפון. אחר כך התחילו למלא את הבריכה וחזרתי למטה. קצת דיבורים, פה, שם ובסוף הגענו לפאטרס, יוון וחזרתי לאופנוע. עיר סתתתתתם וחם מאוד. מה שהסתבר זה שגל החום הנוראי הזה שמתיש את אירופה, התחיל איפה? בפורטוגל. מתי? כשהיגעתי. והמשיך ל? יפה אמרתם, ספרד, צרפת, איטליה - בקיצור, עשה מיילים על גבי (ואני מתכוון - על גבי!!!). ועכשיו הוא עוקב אחרי לפה ומחר צופים פה 40 מעלות! ממה מיה. אה, שכחתי שעזבתי כבר את איטליה. בדף הסיכומים, איטליה תקבל אצלי את הציון הכי גבוהה וכשירדתי מהמעבורת, כבר התגעגתי. אבל יוון.

אני לא בדיוק יודע איך לספר את זה. אני עולה על הכביש לאתונה. יש פס לבן לסימון השוליים הימניים. הם מאוד רחבים. ואז, מגיע משאית ונוסעת כשהפס בול באמצע. טוב, בטח יש לו בעיה, חשבתי. אבל מה? כולם נוסעים ככה!!! אני מתכוון - כולם!!!! הם עוקפים על חצי המסלול שנותר בין קצה הרכב לפס ההפרדה וכשאני מהסס הם צופרים לי. אף פעם לא פחדתי כל כך לנהוג. אין לי מושג מה הרעיון פה ואני מתכוון למצוא את התשובה. התופעה אמנם נגמרה אחרי 100 ק"מ כשהכביש התרחב אבל החידה בעימה עומדת. רק שאני אצא מהעיר הזו בשלום. והרי חוות דעתי על מה שראיתי עד עכשיו (כולה 9 שעות אז אל תקחו את זה מי יודע מה). יוון? ישראל בשינוי שפה. אבל בול!!!! החופים אמנם יותר יפים, והאוכל היווני יותר אוטנטי, אבל הטמפרמנט, הבניה, התחבורה, הכבישים, המכוניות, ההתנהגות - אנחנו!!!! שוב, רק 9 שעות, אולי אני טועה.

פינת העצבני

תראו, אין לי בעיה אם זה שלא קיבלתי מקום באוניה שלוחת את האופנוע ארצה. גם אין לי ספק שתזרים המזומנים של חברת האוניות לא בדיוק מבוסס על הובלת האופנוע המסכן שלי מיוון ארצה. אבל יש לי בעיה שאני משליש מאות דולרים טבין ותקילין בידי חברה שמתייחסת אלי כמו אל נודניק וכאילו שעושה לי טובה שהם מדברים איתי. אולי זה נכון. אז צאו מהביזנס. אבל דיר בלאק מלקחת לי כסף ולהשתין עלי אחר כך. מלפני שלושה חודשים, כשביקרתי בארץ, התחלתי לחפש פתרון ל"אין מעבורות בגלל המצב". אחרי שעזבתי ללא פתרון, בקשתי מחבר להמשיך בברור. כיוון שעבר זמן ונלחצתי, אז בקשתי מעוד חבר. אז הוא הגיע אחרי המון בלאגנים לזה שלרוזנפלד יש קו פעמיים בשבוע מיוון ארצה ונתנו מחיר לי ולאופנוע ושאם אני רוצה להבטיח מקום שאדאג להזמין שבועיים מראש. אמרתי יופי ותודה. מסרתי את הפרטים לאחותי שלה יש את פרטי כרטיס האשראי שלי. שבו בשקט ותרגעו. היא לא תתן לכם את המספר. בקיצור, כמה ימים לפני שיצאתי מקנדה, החלטתי על תאריך והיא פנתה למשימת ההזמנה. ואז אחרי שקיבלנו אישור לאופנוע הודיעו לה שיופי, אבל לנוסעים הם לא מאשרים את המקום עד חמישה ימים לפני ההפלגה. כמובן שמאז הייתי במתח. ביקשתי מכל העולם ואישתו שיעזרו אבל לא הלך. 5 ימים לפני. נכון שבילבלנו להם את המח אבל מה לעשות שרציתי לדעת מתי אני מגיע ארצה??? בקיצור, 5 ימים לפני היה שלשום. בהתרגשות צלצלתי לאחותי להזכיר לה, והיא שזכרה דווקא, ביקשה ממני לא להתרגז והודיע לי שעכשיו אמרו לה שרק ביום ההפלגה עצמה הם מאשרים מקומות. עכשיו, שלא תבינו לא נכון, יש להם סיבה טובה. הם שומרים אופציה ראשונה למקומות המוגבלים שיש להם לנהגים של המשאיות שהם מובילים. אז שיגידו מראש שהם לק לוקחים נוסעים אחרים. אבל מה, הם לא אומרים. למה? כדי שלייתר בטחון, אם לא ימכרו כל התאים - יהיו להם כמה בהמתנה. רק שגם במהלך התהליך אמרו כמה פעמים "לא לדאוג". דאגתי. הקדמתי להגיע ליוון לתפוס את משרדי חברת סלמיס פתוחים. זה קשה כי צריך לדעת אותיות יווניות כדי לקרוא את השלטים. חום מהביל. מצאתי. במשרד יושבים שלושה בשעה הזו. אחד, משחק סוליטר על המחשב ומעשן סיגריה בפינה היותר רחוקה. אחת סופרת טספים ואחת פוסטמה. והיא זו שמדברת אנגלית. איך משהי בת 25 בערך כבר יכולה להיות כל כך מטומטמת. אני מסביר לה שיש לי מקום לאופנוע, שאני רוצה לוודא את זה ורוצה לדעת אם יש מקום בשבילי (ואני משלב אצבעות מאחורי הגב). היא, עם פרצוף כועס, לא מרימה את העיניים לעברי ושואלה? מקום למה? אני חוזר ואומר - לאופנוע. היא אומרת שאין מקום לא לי ולא לאופנוע, שלום. אני חושב שלא שמעתי טוב. זאת אומרת, את ה"אין מקום" שמעתי. את השלום לא הייתי בטוח. אז אני חוזר אחריה "האם כרגע אמרת לי אין מקום. שלום?". היא אומרת - כן ומוסיפה, האוניה לוקחת ביום שני רק לנדרובר לחיפה ואנחנו לא חברת נוסעים, לא לוקחים נוסעים ואנחנו בכלל סגורים. מה אני אגיד לכם, זה בדיוק מה שהייתי צריך אחרי התקלות האחרונות והחום הבלתי נסבל. אני עוד שומר על איפוק ואומר לה בקול רם "תקשיבי. הדלת פתוחה, אז אתם לא סגורים. שילמתי לכם מראש והאופנוע שלי צריך להיות בחיפה ביום חמישי. את מוכנה לבדוק???". היא קמה עצבנית (אבל אני יותר) מהשולחן, עוברת לשולחן אחר מרימה כמה טפסים וזורקת אותם בהפגנתיות חזרה על השולחן ואומרת "זה מה שיש לי, אתה רואה? רק לנדרובר". אבל מה? בראש הרשימה מופיע השם שלי עם האופנוע וכתוב - בלתי מלווה. אני מראה לה. עכשיו היא כבר ממש בקריזה ואומרת - טוב אבל אנחנו סגורים ואני בכלל ממחלקת מטען. אז אני שואל "סליחה, ועם מי אני צריך לדבר? עם המנקה?". אז היא שואלת מה אני רוצה ואני מתחיל בזה שתכתוב לי לאיפה להביא את האופנוע. היא חכמה בלילה וכותבת לי פתקה קטנה ביוונית. יופי נחמה. עכשיו תכתבי לי ב א נ ג ל י ת. הקול שלי כבר רם. ההוא נראה מתחפר בסוליטר. השניה סופרת את הטפסים במרץ. וזו? היא כותבת. עכשיו בקשר אלי. היא אומרת - ההזמנה היא לאופנוע בלתי מלווה. אם היית מזמין היית נוסע. אני מזכיר לה שלפני רגע אמרה שבכלל לא מסיעים נוסעים. אני גם מנסה להסביר לה שזמנתי אבל אמרו לי שרק פה ייתנו אישור והיא עשתה טעות ואמרה לי "אדוני, אנחנו סגורים. מה אתה רוצה?". טעות. אבל ממש. 13 שנה לא צעקתי על פקידים. איזה כיף. אני צריך לעשות את זה לעיתים יותר קרובות. הסברתי לה מה אני רוצה. הסברתי לה (יפה. בצעקות. כמו שהיא מבינה) שתתקשר לבעל הבית מצידי או לאישתו ותברר אם אני יכול להיות על האוניה עם אהובי בת שתי הגלגלים. אמרתי לה שאני רוצה שאחרי שנסעתי אלפי קילומרים להגיע לפה וקיצרתי את הטיול באיטליה בשביל לתפוס אותם פתוחים, אני רוצה שתרימי את העיניים המזויינות שלה (מה לעשות, ככה יצא לי), שתזיז את התחת שלה ותתחיל לברר עם מישהו. היא שוב ניסתה להגיד שזה לא התפקיד שלה והוספתי שאו שתלמד את מי שזה כן התפקיד שלה אנגלית או שאנחנו נישאר שם כל הלילה כי אני לא הולך לשום מקום. ההוא מהסוליטר מדליק עוד סיגריה ולדעתי נפלו לו כמה קלפים מהמחשב. הסופרת ספרה וזו מתחילה - הפלא ופלא, לעשות טלפונים. במקביל, היא מתחילה לדבר עלי ביוונית עם הסופרת. אני אומר לה שלא תדבר עלי ביוונית והיא לא רק שלא מכחישה, אלא סותמת את הפה. לעניין. הם עם הזמנות יתר כבר 3 שבועות. המקבילים להם בארץ, שיילוקים רודפי בצע ומגעילים ידעו את זה מזמן. יצאתי משם. ראיתי סוכן נסיעות. בארץ רצו על כרטיס שקונים אם התראה מראש $350. ז"ר שעכשיו כבר ירצו 500. זה כמעט היה המספר. אבל מה, הסוכן נסיעות היה בעל הבית של המשרד. שלא כמו המגעילים ממקודם, הוא דווקא חיפש. ומצא. 170 יורו. רציתי לנשק אותו אבל לא נעים.

יצאתי מפיראוס. נסעתי בערך שעתיים לטיול לאורך החוף. עצרתי במקום שאין לי מושג איך קוראים לו. לקחתי מלון שלדעתי אני היחיד שלקח בו חדר ליותר מכמה שעות. הלכתי לאכול אחלה סופלקי שבעולם. אחר כך אכלתי גלידה, דיברתי באינטרנט, עוד גלידה ולישון. סך הכל, עם מתעלמים מרוזנפלד וסלמיס, היה אחלה יום.

328 ק"מ ו-38 מעלות בצל.

שבת שלום