Yomi - June 12

6:10 בבוקר. קם ויורד ללוות את גדעון ולאחל לו נסיעה טובה הבייתה. עד שהוא גומר לארוז את האופנוע, אני יורד להעלות את שלי מהחניון התת קרקעי החדש. כיוון שהוא חדש הרצפה חלקה ונוצצת. אני מתניע את האופנוע, עם משנק כי קריר לו ושניה לפני שאני מוריד אותו מהרגלית אני מריח ריח מוכר ורואה שלולית מתהווה על הרצפה. דליפת דלק איומה. דלק פשוט משפריץ מאיזהו מקום, מתחת לכנף הימנית לחלק האחורי ליד ציר הגלגל. אני מכבה מיד. בודק את הרצפה ולא מבין כי בהתחלה זה נראה כאילו זה יצא מהציר של הגלגל. אני מתניע ועומד מהצד ורואה שזה מגיע מתחת לכנף. אני מוציא את האופנוע החוצה, חונה ליד זה של גדעון ומתניע שוב. גדעון זז הצידה כשמבחין בדלק. אני שולף מצלמה לצלם את מקום הדליפה שלא יחפשו עוד פעם שישה שבועות, מתניע, ואין יותר דליפה. עכשיו, מה עושים? אז חכם היה אומר "אל תזיז את האופנוע ותקרא לב.מ.וו". רק חכם לא יודע לשאול איפה אני תקוע, וזה באמצע עיירה נידחת בלב ההרים של איטליה ועוד ארבעה ימים יש לי הפלגה מתוכננת מיוון.

לפני שלושה שבועות בערך, הגיע מייל מב.מ.וו שבו ביקשו שאשלח להם הצעה לחסות למבצע. אז הנה ההצעה שלי "לכו לעזאזל ותתחילו לעבוד" ובקשר לחסות, אל תעשו לי טובות. קודם תדאגו למה שאתם חייבים. יושבים להם מטומטמים (אני מראש נזהר ומודיע שהציטטות הן מהסוכנות והיבואן הצפון אמריקאי) במשרד וחושבים שכולנו פריירים. כשהבעיה התחילה כמעט מהיום הראשון, אמרו לי ש"הם יודעים שיש בעיה בכמה אופנועים אבל אין להם פתרון". השארתי להם את האופנוע לשבועות אצל הסוכן וסרבתי להוציא אותו. בסוף אמרו שהכל בסדר ואכן לא ראיתי דליפות עד היום. כרגע הדף בעיברית אבל יתורגם במהרבה לאנגלית ובו התחייבות שהגרמנים של ב.מ.וו בחרו ביהודי הלא נכון וגם אם זה יקח זמן, זה עכשיו משימה שאני לא יורד ממנה ואני מודיע לכם שעד שלא תפטר הבעיה ולדעתי יש לי את הכלים לגרום לכם לקרוא חזרה לתיקון את כל האחים של האופנוע שלי, לא יהיה לכם שקט. עשרות אלפי דולרים לאופנוע שהם יודעים (?) לבנות אבל לא לתקן. לדעתי, כדאי שתתחילו לעבוד שם, בטלנים, כי אני הולך לדאוג שתרוויחו את לחמכם בכבוד. וזה העונש שלי שקניתי אופנוע גרמני.

חוץ מזה הכל בסדר. אומנם היה עוד פנצ'ר במשך היום אך החיים יפים. אני יוצא מהמלון ואין לי שום מושג לאיפה. דואג לדעת את כיוון הרוח במקרה של שריפה בלתי צפוייה. העיירה שישנתי בה מקסימה. המלון שייך לזוג קנדים ששמחו לדבר קצת אנגלית. המלון חדש וגדול ואמרתי להם שאכתוב את השם שלו באתר ואספר בשבחו. אבל אז קיבלתי את החשבון ובו חיוב של 22 יורו על שיחות טלפון שאכן עשיתי אבל אף אחד לא חייב אותי על שיחות 800 עד עכשיו. אז אין שם. העיר נראת כמו ציור עם ערפילי הבוקר. אני נוסע לכיוון כללי צפון מערב. מטפס על הרים ויורד כמעט לכל עיירה מזדמנת. יש לי זמן ואני נהנה מכל רגע. בכל פעם שעולה על הכביש המהיר יש מנהרה נוספת. אני מאוד אוהב מנהרות. הבעיה היא משקפי השמש. כשאתה נוהג ברכב של 4 גלגלים, אז אתה שם אותם גבוהה על הראש או על המושב ליד. באופנוע, אני או שמוריד אותן על קצה האף (במנהרות של פחות מ-800 מטר) או שם אותם בתיק שכל מיכל הדלק, יחד עם עוד ציוד, כשהמנהרה ארוכה. מגיעה למנהרה של 10.8 ק"מ. מכניס את המשקפיים לתיק. מחליט לצלם לכם תמונה ובנהרה אין איפה לעצור אז עושה את זה תוך כדי נהיגה. מצלם. מכניס את המצלמה לתיק אבל אז חושב שלייתר בטחון אצלם עוד אחת. כשמוציא את המצלמה משהו נופל. אני עוצר בצד וזה מפחיד. נצמד לקיר ומפעיל 4 אורות מהבהבים. מנסה להבין מה נפל ורואה צללית של משהו כ-50 מטר מאחורי. לא מזהה. בודק מה חסר? המשקפי שמש!!!!! זוכרים שחשבתי שאיבדתי אותם בפורטוגל? מה עושים? אי אפשר להעמיד את האופנוע, וגם אם כן אני לא הולך ברגל חזרה בחושך פה כי משהו יעלה עלי. אז מתחיל לדחוף את האופנוע אחורה ואז מגיע רכב שרות ועוצר לפני עם 'קוז'אק' כתום על הגג. לא מדבר מילה אנגלית. עכשיו מה אני אגיד לו? הרי ברור שאסור באופן מוחלט לעצור פה. אני מנסה לעשות פרצוף שהמנוע מקולקל ושנפל לי חלק ומסביר לא עם הידיים ומצביע עליהם על הכביש, אבל הוא (בצדק) לא מוכן אפילו לתת לי לרדת מהאופנוע. עכשיו, כאן אני יכול להיות ישראלי ולשחק אותה "לא מבין", להתעלם וללכת לקחת אותם. אבל מה, יש לי היום דגל ישראל על האופנוע ולא בא לי להוסיף לתדמית שלנו בתור תיירים. אז כמו "פרייר" אמיתי, עם כמעט דמעות בעיניים, אני מנפנף לשלום לאוקלי שלי שמונחות מוזנחות ויתומות כמה מטרים מאחורי. ואם יצא לכם לנסוע במנהרה הזו, אז בערך בסוף הק"מ השישי, צמודות לדופן ימין, שוכבות היתומות ומחכות לגואל.

ממשיך ומגיע לחוף. ריח הים משגע אותי. בתור אחד שנזרק מבי"ס תיכון (אחד? שלושה) בגלל שבילה על המפרשית, וגר עכשיו באדמונטון שהחוף הכי קרוב אליה הוא בערך 1600 ק"מ, אני מתמלא שמחת חיים ונוסע לאט ומחליט שאני נשאר צמוד לחוף כמה שאפשר. משמאלי אני יכול לראות מדי פעם את האטוסטרדה וגשרים מדהימים בגודלם רק כדי שחלילה לא יצטרכו להחליף מהלך בעליה (שימו לב כמה קטנות המכוניות אז תבינו את הגודל). אח"כ מטפס חזרה להרים. דרכים עקלקלות ואויר משגע. בשלב מסויים לפנות ערב, מחליט להכנס לעיר נמל שנקראת אנקונה לברר אם יש הפלגות ליוון. יש מעבורת מהירה שיוצאת ב-7 בערב ואני קונה כרטיס. ובכניסה לנמל, מה אני רואה? מוסך של אופנועי ב.מ.וו. אממה, מה? מדבר איטלקית בלבד. מסביר לו עם הידים וההוא לוקח את האופנוע לסיבוב, חוזר ואומר שהאופנוע מצויין. תודה. מטייל קצת בעיר (גלידה, מים, מים, מים, משקפי שמש) וחוזר לנמל. בדרך עוד רואה את סטלה מאריס (מוקדש להורי היקרים לזכר שרותם הצבאי בחיל הים). החום פשוט בלתי ניסבל. אני נעמד ליד ב.מ.וו ישן והבחור שואל אם אני מאוסטריה. למה? לא יודע. כתוב קנדה על הלוחית רישוי. בכל מקרה מתחילים לדבר, אני מספר לו על המסע ואומר לו שנוסע למזרח התיכון (לא אומר ישראל יען כי המקום מלא ארמנים שלא אוהבים אותנו, שלא להזכיר יוונים), ואז הוא אומר לי בעיברית עילגת "יהודי"? אני מת מצחוק. ריצ'ארד, בן 62, יהודי אנגלי שהיגר לפני שנים עם אישתו לאיזרוס (אחד משלושת האיים הקטנים יותר של יוון), חזר מאנגליה לשם נסע לביקור ולהביא את הב.מ.וו 1000 שנת 79 שלו (כשהם עוד בנו אותם טוב וברי תיקון). מהר מאוד אנחנו מתידדים ומבלים את הזמן ביחד עד לשעות הקטנות של הלילה. כשעוזבים את הנמל, מלווה אותנו סירת משטרה שדואגת שלא נחזור חס וחלילה, ואנחנו בדרך.

המעבורת

אחרי שקושרים את האופנועים, דבר ראשון שמקבל את פניך - מיזוג אוויר!!!! לוקח לי עוד 15 דקות להרגע ורק אחרי שאני רץ לתא שלי להתקלח אני מרגיש בן-אדם חדש. לאלו שמכירים מעבורות מהקווים של אנגליה-צרפת, צפון אמריקה (קנדה, בריטיש קולומביה) ואחרות, שכחו מזה. SUPERFAST מפעילה מעבורות חדשות ומהירות (מהירות? הן ממש טסות בשקט), נקיות, יפיפיות, מסעדות, בריכה, ג'קוזי, מלצרים (מגעילים אבל לבושים עם מדים יפים) וכולה נוטפת הדר (איזה תיאור יצא לי). 10 קומות שבבוקר אני מוצא באחת מהן אפילו אינטרנט (ב-9 יורו ל-30 דקות אני עובד עליו ממש ממש מהר). כמובן כמו בכל מעבורת גם הימורים. איך שחוזר מהמקלחת, כולם צופים בטלוויזיה בבר שם מראים תמונות זוועה (אבל ממש!) של נזקים של תוצאות החיסול של צה"ל, כולל אברים קטועים. קרוב ל-15 דקות וגם לשניה אחת או שתיים צילום של האוטובוס. הארמנים והיוונים מתחילים להתחמם. ריצ'ארד ואני אדומים מכעס אבל מתקפלים בשקט. אחרי הכל מעטים מול רבים לא תמיד עובד.... אבל אחר כך זה נרגע, אנחנו יוצאים קצת החוצה, שם אני רואה את הירח המלא משתקף במים (תמונה מטושטת עקב התנאים) וישר נהיה רכרוכי, חוזרים לבר ונגמר יום. מחר יוון. תמה איטליה ואני כבר מתגעגע. יופי של מדינה. אנשים מקסימים. אוכל מטריף. ואפיפיור אחד. מה עוד צריך?

412 ק"מ ואני כבר בזמן ישראל!