Yomi - June 11

איך יום שהתחיל לא טוב יכול להשתפר לרעה

קם מוקדם כדי להגיע לשרות של ב.מ.וו להחליף מראה כי קצת קשה לעקוף כשרואים את אותה מכונית 16 פעם בזוויות שונות. מהארץ מקבל עדכון שעד יום ההפלגה לא אוכל לדעת בוודאות אם יהיה לי מקום על האוניה. לא התחלה טובה.

מגיע למוסך די מוקדם והאופנוע שמרגיש לאן נוסעים מתחיל להכבות בתאוצה מ-0. מגיע. מוצא מראה ב-26 יורו (בארץ רוצים שווה ערך ל-70 $). באותה הזדמנות מוסיף קילו שמן. האופנוע זקוק לטיפול 10,000 אבל הם עמוסים. איזה יופי של מוסך. נקי. מסודר וכמו האיטלקים האחרים שהכרתי, גם כאן כולם נחמדים ואדיבים. לא מבינים מילה אנגלית אבל מחייכים. משם ממשיכים לחפש מוסך להונדה לבדיקת שמן וצמיגים.

בגלל כל מיני סיבות, לוותיקן מגיע רק אחרי 1:00. החום פשוט בלתי נסבל וחייב קודם כל להרגע בצל כמה דקות לפני שמתחיל לטפס במדרגות הבלתי נגמרות. מגיע ממש סחרחר למעלה ומגיע לכניסה.

הוותיקן

OK. זה לא עומד להיות דוח מבקר. זה הולך להיות יותר בסגנון 'דוח מבקר המדינה'. בדרך כלל הייתי כותב רשמים וחוויות מהמראות היפים אבל לא. אני (כמו שעשיתי פעם בעבר) מזהיר מהתחלה שאם אתם מחסידי ה-POLITICALLY CORRECT, זה ממש לא המקום בשבילכם. קודם כל לשיא, ואז לפי הסדר. במהלך הסיור, התעלפה אחת המבקרות. ישר הגיעו כמה חמורי סבר, העירו אותה (ללא כל תזכורת לסובלנות הנוצרית המפורסמת), הגישו לה בקבוק מים קרים וביקשו עבור הבקבור 2 יורו. בזה גמרתי סופית עם הכנסיה. ולפני שאמשיך, כן ציניות לא ציניות, אלו מכם שמכירים אותי רק מהקריאה של האתר, כבר (אני מקווה) למדו לדעת שאני עושה המון הכללות. אבל בסופו של דבר אני מתעניין בפרטים. אז כיוון (וגם את זה כבר ציינתי) שזוגתי שתחייה, גם היא מבני העם הקתולי, אני יכול להעיד שחוות דעתי המלומדה אינה מדברת בכלל על הדת, 'חברי הכת' וכיוצא בזה. אני מדבר על הביקור בוותיקן בלבד. וזה סיכום הרושם שלי במשפט מגעיל אחד: יושב לו הבן אלף ההוא ועושה חשבון כמה מאות מליוני דולרים הם צריכים לשלם רק השנה כפיצויים בארה"ב כתוצאה מניצול מיני של ילדים, מחלק במספר המבקרים ודופק קופה. (שום השמצה גסה - רק השנה פוטרו, ורק לאחר לחץ כבד אנשי כמורה מכל הדרגות והוצאו פסקי דין של מאות מליוני דולרים).

מהכניסה, שם מקבלים את פניך אנשים שברור להם שהם עושים לך טובה שבכלל מדברים איתך, ומתחילים לגבות כספים. ולא מקבלים כרטיסי אשראי ופורטים כסף רק כשבא להם. אז הייתה שם קבוצת פיליפינים, ש (ואני מעז לנחש כאן), עבדו די קשה להגיע לפה. רב הקבוצה נכנסה ונשארו שני זוגות בחוץ עם דולרים, ממתינים שמישהו יפרוט להם את הכסף. הם מנומסים ועומדים בשקט בצד, מחכים שדלפק ה-EXCHANGE יפתח. אומרים להם שלא יפתח.למה? ככה. אחר כך אני רואה אותם בתור לקופה לידי. הקופאי, עם עיניים רעות, אומר להם בפשטות לא לדולרים ולא לכרטיסי אשראי. לא מה? לא! אני רואה את אחד הגברים מחוויר. אבל ממש. הם זזים הצידה והוא פשוט בוכה. הבעיה נפתרה בסוף אבל אני כבר מלכתחילה נגעל מהם וסיפור ההיתעלפות כמה דקות מאוחר יותר, חותם את העניין. מרגע זה אני במרוץ לעוף מפה אבל זה קשה כי כל 15 מטר יש דוכן מזכרות של הכנסיה, ז"א, שהם עצמם מוכרים. בקיצור, כן, גם התרשמתי מכמה דברים חיוביים אבל כל פעם שראיתי פיסת אומנות והיסטוריה, גם חשבתי על ה-2 יורו שצריך לשלם להם על המים עם מתעלפים ומאוד נזהרתי. אז אחרי שהתפרקתי, אני לא בדיוק איך בדיוק להגדיר את ההתרשמות שלי מה"חלק האומנותי" של הביקור. את האפיפיור פיספסתי כי הגעתי מאוחר והוא עובד רק בבוקר.לא ראיתי את הרכב שלו במגרש חניה אז אולי הוא בכלל לא בא היום לעבודה. הציורים, השטיחים וכל יצירות האומנות מרשימים למדי. אבל, ותסלחו לי, ואני נורא נורא מתבייש בכתם שאני מטיל על המשפחה שלי בכללותה ועל מורי ומלמדי ועוד ועוד, די שעמם אותי אחרי כמה זמן. הההההו, יקומו עכשיו המבינים שבכם ויגידו, שפל רוח והדיוט, מה הוא מבין? נו, אני עונה, לא הרבה, לא הרבה. אבל בואו נודה על האמת (ואם אני טועה אני טועה), כולם דואגים לבקר במוזיאונים בחו"ל ומספרים לכולללללם על התרשמותם העזה. אבל מתי פעם אחרונה עליתם למשל, אבל רק למשל, לאיזה תערוכה הגונה במוזיאון בירושלים? אז צר לי. המסדרונות עמוסי ציורי הקיר והתקרות היפיפיות, אכן מרשימות. אבל אני לא מהמומחים שיכולים לעמוד עם הראש מוטה למעלה 25 דקות באותה נקודה ולהתפעל. אבל...... הקפלה הסיסטנית. משחר נעורי רציתי לבקר בקפלה הסיסטנית. ולמה, תשאלו אותי? ודאי בגלל מיכאלנג'לו. לא. לא זו הסיבה שכן אני נמנה עם אלו שעשויים לטעות בין חיקוי טוב שלו למקור. למעשה, אם להודות על האמת, שימו לפני יצירות לא ידועות שלו ושל דה-וינצ'י ושומו שמיים! אין לי מושג קלוש מי הוא מי (ואני לא ממש גאה בזה אבל זה אני). אה, תגידו, בגלל החשיבות הדתית וההיסטורית? מה פתאום? אין לי מושג מה חשיבותה של זו מאחרות ולמען האמת גם הדם הקתולי לא זורם בעורקי. נו, תשאלו, אז למה בכל זאת? בגלל השם! לא, לא ההוא יתברך. השם, נו - הקפלה הסיסטנית. אני לא זוכר מתי שמעתי את השם הזה לראשונה, אבל מהיום הראשון ששמעה הגיע לאוזני - התאהבתי. תקשיבו לזה רגע, הקפלה הסיסטנית. איזה יופי של שם. לרובכם אחרי הכל, אין שמץ של מושג מה זה אומר, אבל מה יכול להיות יותר מרשים מלזרוק בשיחת חולין למישהו שזה עתה חזר מסיור במזרח הרחוק שהסיפורים שלו מזכירים לך את האווירה שמורגשת בקפלה הסיסטית. מה הקשר? זהו שאין!!!! אבל זה מצלצל טוב ונשמע מלומד כזה. איזה דרך יותר מוצלח להתחיל עם בחורה מאשר להגיד לה "את כל כך יפה שצריך לצייר אותך בקפלה הסיסטנית" (ודווקא לא התכוונתה שבשכיבה). אז הייתי שם. סוף סוף. באמת מרשים בקפלה הסיסטנית. בעיקר בגלל שיש שם חושך ושלטים של לא לצלם (בטח לא, אחרת איך ימכרו ציורים) והרבה אנשים שקטים וחלק שדווקא מצלמים ואנשי ביטחון רעי מבט שדואגים שיהיה שקט ולא יצלמו. אחרי שדחפו בפראות אחד שצילם, החלטתי שמגיע להם וגם אני, גם אני. ושיעיז להגיד לי משהו כשאני חמוש במדבקות! התמונות לא כל כך חדות (מפאת החושך), אבל לפחות בפעם הבאה שמישהו יגיד לכם שהקפלה הסיסטנית היא בכל זאת משהו מיוחד, תוכלו לאמר שנכון, אבל הציור זה של מיכאלאנג'לו, האצבעות שכמעט נוגעות? לדעתכם הגלויה יותר יפה. (ועוד משהו. אם זכרוני אינו מטעני, הרי שאת המידות (של הקפלה הסיסטנית) הם העתיקו במדוייק מהיכל שלמה. אז הם יגידו לי לא לצלם?). ממשיך דרך הסיפריה, רואה עוד הרבה יצירות (ואפילו עיברית לאנשי שלומנו), ממחשבה על המתעלפת אני חוכך בדעתי לדחוף קלות איזה כד קטן שהיה שם ומחליט נגד. חוץ מזה יש עוד אופציות... לסיכום, חבל לי שמה שנשאר לי משם כולל את הזכרון על המתעלפת ששילמה. אבל מנסיון, בתוך כמה ימים זה יעבור.

משנים כיוון

יוצאים מהעיר. לא סתם אומרים ברומא נהג כרומאי. אחרת לעולם לא תצליח לזרום בתנועה. עוטף את הצוואר בצעיף רטוב ועוצרים בתחנת דלק שם פוגשים איטלקי נחמד שמשנה לנו את התוכניות. אני התכוונתי להגיע היום לנפולי. הוא מספר סיפורי אלף לילה ולילה איך שדדו לו את האופנוע שם עם אקדח, ואחר כך גם לאישתו ועוד כהנה וכהנה. היצקר - שינוי תוכניות. גדעון מסיים מחר את חלקו במסע האירופאי של מורד עם סיבה ויקח מעבורת מ-Ancona ליוון ומשם יטוס לקנדה. אנחנו הלילה בעיירה מקסימה בלב ההרים שנקראת L'Aquila ומחר אני אבחר לי מסלולים להמשך. מה שבטוח הוא שעד יום ראשון אני צריך להיות ביוון. יום שני האופנוע מפליג ארצה. עד אז אני עושה חיים על כבישי אירופה ופיתוליה. בלי טלפון. בלי GPS. בלי קשר רדיו ואם לא יהיה עדכון מחר זה כי הלכתי לאיבוד וטוב לי.

רק 172 ק"מ. לילה טוב.