Yomi - June 08

קמתי מאוחר (8:30). עדכון אתר ויציאה לדרך.

טורינו - מילאנו

מישהו מטורינו תפס קצה אחד של הכביש, מישהו ממילאנו את הקצה השני ומתחו ומתחו עד שהגיעו לקצה בכל עיר ויצא כביש, 150 ק"מ, ישר ומשעמם שאין לי אף מילה שיכולה להפיח בו רוח חיים אז זהו.

מילאנו - חצי הכוס המלאה או חצי הכוס הריקה?

גם בטורינו וגם במילאנו, איך שנכנסים לעיר דבר ראשון יש שילוט למגרש הכדורגל העירוני שמופיע ישר בכניסה לעיר. שניהם מרשימים אבל נראה לי שמילאנו ניצחה 1:0. החום עולה וכנ"ל הלחות. נוסע לכיוון מרכז העיר כשהמטרה היא הדומו - קתדרלה/כנסיה מפורסמת שחייב לראות. לא מוצא. אחרי שמסתובב סביב מחליט לעצור בכיכר הראשית ויודע שזה בסביבה. מחנים אבל גדעון מסרב להפקיר את האופנוע ואני יוצא לחיפוש אבל נשבר מהחום. מוצא את הנהר - אבל אין דומו. כאן המקום לנושא הכותרת למעלה - איך עיר כל כך יפה יכולה להיות כל כך מטונפת, או שמא - איך עיר כל כך מטונפת יכולה להיות כל כך יפה? חוזר ועולה על האופנוע. גדעון אחרי ולא מוצא. מוצא קתדרלות מקסימות אחרות אבל לא את הדומו. מתלבש אחרי אוטובוס תיירים ויודע שחייב להביא אותם לשם בסוף. צדקתי. עכשיו החום כבר 40 מעלות! דבר ראשון, אני עובד הטבלה להראות כבוד... זוגתי שתחייה שייכת לשבט הקתולי וכבר למדתי לסלוח לה על זה עד שתעבור לצד שלנו. ובשביל להראות לה שגם אני מקריב את חלקי אני מצלם את טקס ההטבלה. כיוון שלמדתי שגדעון ישאר ליד האופנוע, אני הולך להציץ במקום. קודם כל מבחוץ. מדהים. פשוט מבנה מדהים. אחרי בדיקה בטחונית (מזל שלא גילו שנימולתי) אני בפנים ויישר הולך לוידוי אבל הכומר לא בבית. בטח הלך לשכנה לאכול צ'ולנט. הכותרת בשלב זה היא הקרירות במקום וייקח לי עוד 10 דקות להפסיק להתבשל מהתנור בחוץ ולהתחיל להתרשם. ויש ממה! נכון הוא שאותנו הוא בחר מכלללללל העמים. אבל לעם הקתולי הוא נתן מה זה פיצוי! מבנה ענק (וקריר כבר אמרתי?), עמודי שיש, חלונות (שאגל? גם לשם הגיע?) שמפזרים אור צבעוני על פני חללים שונים במקום, מאות מתפללים (אין כניסה לתיירים לשטח התפילה אבל זה שטח פתוח) שבאו למיסה של יום ראשון והרבה שבאו להדליק נר לזכר איזשהו יקיר שלהם ופשוט אווירה מיסטית באוויר. אומנם אסור לצלם, אבל אחרי שיפני פה, יפני שם, גם אני נהייתי יפני. חוץ מזה, אם הם החליטו שהרגנו להם את ישוע, אז שיגידו שגם צילמתי בפנים. אבל מפאת הכבוד בלי פלאש ולכן יש להתאמץ על מנת לראות מה קורה שם. בקיצור - שווה היה את החיפוש. חייב לחזור כי דואג שגדעון התייבש. שוב מנסה למצוא את היציאה מהעיר ומסתבך ופתאום מופיע לידי אופנוע ב.מ.וו 1200 מקסים והבחור אומר לי באנגלית "אתה רחוק מהבית, לא?". אני כל כך מופתע לשמוע מישהו פה מדבר אנגלית ששוכח לשאול אותו איך לצאת מפה. משיג אותו ברמזור הבא והוא מוביל אותי ליציאה. מסתבר שהיה שחקן פוטבול בקנדה כמה שנים ואחר כך בארה"ב. כשאני אחזור ליבשת, אני חייב לבדוק איך זה שלמולדת הפוטבול ייבאו שחקן רכש ממילאנו. אחרי שנפרדים ממנו אני מבחין בגלידריה אמיתית כזו, שרק האיטלקים יודעים לעשות ושואל את גדעון אם בא לו. לא בא לו ואני מתעלם ועוצר. כמובן שהוא מתחרט ואנחנו אוכלים את הגלידה הכי מדהימה שאכלתי אי פעם. אני חייב לצלם לכם את התמונה (כאילו שזה יעביר את הטעם) וממשיכים.

ר(ו)מי(או) מאוהב

רק משהו על הדרך משם. כמו שאמרתי, חום ממש בלתי נסבל ולכל הלא רוכבים שבטוחים שעל אופנוע זה קלי קלות כי יש רוח אז - טעות. זה רוח של 40 מעלות ואתה בשמש כל הזמן. אז בתחנת הדלק אני עוצר וקונה דגל איטליה גדול וכשאף אחד לא רואה אני לוקח אותו לשרותים, מקפל וסופג אותו במים וקושר מסביב לצוואר. חשבתם שזה סתם סטייל הצעיף הזה שרואים על אופנועים? בבית יש לי "מזגן" כזה שנוסע איתי כבר די הרבה זמן (וקנה לו מעריצים) אבל כאן אני מקווה שאף איטלקי לא יראה ממה זה עשוי. בכל מקרה, משהו לארז, בני בכורי, שפעם הלך לי ולאחותו לאיבוד בחו"ל בחיפושים אחרי פרארי ולאמבורגיני. אנחנו נוסעים, ומדי פעם אני קצת "בורח" ומאיץ ואח"כ מחכה לגדעון וממשיכים. וככה, אני בנתיב האמצעי בדרך לוורונה, מהירות בערך 160 קמ"ש, ופיתאום, אבל ממש פיתאום, מגיעה מאחורי למבורגיני קונטאצ' שחורה (ואני חשבתי שהן באות רק באדום וצהוב), יוצאת שמאלה לנתיב השמאלי בשניה וממשיכה הלאה במהירות מדהימה. הדבר היחידי שהספקתי לראות זה את הקרחת של הנהג ואת העובדה שבגלל שהיא כל כך נמוכה ורחבה היא נראת כמו דף נייר שעף מהרוח. בכניסה לוורונה הוא עמד בצד עם פאנצ'ר. מסקנה? אם יש לך פזו 104, יש לך גם גלגל רזרווי וגם תגיע הבייתה לראות ערב חדש.

ורונה

די. נמאס לי לספר לכם כמה הכל מקסים ויפה. איזה מגעילה העיר. עם האמפיתארון העתיק, והבית של יוליה (שאתה יכול לשפשף את היד כמו כולם על החזה שלה למזל), ועם רחובות האבן המגעילים האלו, והמסעדות המכוערות האלו, והרחובות שעשויים מאבנים מגעילות, וכולם משום מה מתלבשים יפה כי זה יום ראשון בערב (?), והנהר המכוער, והחנויות המכוערות, והבתים המכוערים, והגגות המכוערים, והדוכני רחוב המכוערים. ממש מקום מכוער. אל תבואו.

ודרך אגב, בכלל לא ברור אם שייקספיר בכלל ביקר אי פעם בורונה, אבל לרומיאו זה לא ממש היה אכפת.

349 ק"מ.

אחרי סגירת המהדורה

הבוקר (יום שני), יצאתי לסיבוב בזק בעיר. בשעות הבוקר דברים נראים אחרת וגם ורונה. אני מסתובב ומבסוט מהחיים ומצלם ומתלהב מהאמפיטאתרון העתיק, וכל מיני מבנים שרואים רק בסרטים ותמונות וכמו שקורא לי מדי פעם בטיולים כאלו, ובעיקר במקומות קטנים ומקסימים, אני נוטה לשכוח שזה גם מקום מגורים של מישהו ולא עיר שנולדה וחיה לתיירים בלבד. אז פתאום הרחובות מתמלאים תלמידי בדרך לבית ספר וזה נותן לי זריקת מציאות ותמונות התיקים על הגב על רקע מבני הממשל העתיקים מעורר בך מחשבות. אז הנה פסיכולוגיה בגרוש. "הייתי בפריז וגם ברומא..." אומר השיר, וגם הייתי בעוד שניים שלושה מקומות. אבל את התמונה הבאה אני חייב לתאר. אמהות ואבות לוקחים את ילדיהם (כיתות א-ג לפי ניחוש) לבי"ס. עד כאן לא מיוחד, נכון? אבל האמת תמיד נמצאת בפרטים הקטנים. כולם אוחזים ידיים באהבה וכול ההורים (עם האבות בחליפות), רואים עליהם שאין משהו יותר חשוב בעולם מהאוצר שהם מחזיקים ביד. שלא תבינו חס וחלילה שאני אומר שלמישהו האוצרות האלו לא שווים הרבה. זה ההתנהגות. הם כולם נראים כמו זוגות אוהבים! אין אף אחד שמושך את הילד כי הוא מאחר לעבודה. כאילו שביום חמישי לא הגיע הודעה מהבנק שהמשכנתא לא שולמה החודש וכאילו הם הבוס לא מחכה בקריזה לדוח שהבטיחו לשבוע שעבר. והם מגיעים לשער הבית ספר, ועומדים ומדברים עם האוצרות האלו ולא עם ההורים של הילדים האחרים וכשפתחו את השער אתה רואה אותם מתנשקים כמו אוהבים ולא כמו "הנה לך נשיקה ואני חייב/ת לרוץ ואל תשכח ששמתי לך סנדוויץ' שוקולד לאחרות 10". רואים עליהם שהם שבורים שלא יהיו ביחד כמעט 4 שעות ורק חסר שאני לא מבין והם אומרים לילדים באיטלקית "תבטיח, אבל תבטיח שתכתוב ותתקשר". ויכול להיות שאחר כך הם ממהרים לעבודה במאפיה, או בקוזה נאסטרה, או בכל קלישאה איטלקית אחרת. יכול להיות שהם רצים להספיק לסכן את אחיהם הנהגים על הכביש. אבל בדקות האלו אתה מבין את התמצית של למה הם עושים הכל. ועכשיו אתה מבין למה בבדיחה שקיבלתי במייל לפני כמה ימים היה ציטוט (בערך) שגבר איטלקי מעריץ את אשתו ומכבד אותה ועוד כמה דברים, אבל לאהוב הוא אוהב רק את אמא (הי - גם האבות היו כאן!!!).

ותחשבו על זה