Yomi - June 06

יום שישי השישי ליוני (תרמתם כבר, נכון? שלא תתנו לי לתפוב אתכם!)

היום יהיה טוב. זאת אומרת - ככה החלטתי כשהלכתי לישון. זה היה קצת אחרי אחת בלילה. ב-1:30 התעוררתי. בן אדם חדש. רואה טלוויזיה בצרפתית ולא מבין כלום. ב-2 הולך לישון. ב-6 הטלפון צלצל וניתקו. קמתי. היום יהיה טוב. שמש בחוץ. ב-6:15 בבוקר מגיעה משאית ועומדת תחת החלון של החדר שלי עם מנוע דולק. ב-6:20 ירד ממנה מכבש קטן עם רעש גדול לסלול כביש שתחת החלון שלי. ב-6:25 כיוונו אותו לפינה שתחת החלון שלי. ב-6:30 השכן ממול התחיל לצעוק על הנהג. אז ב-6:45 התחילו לנסר את אבני השפה לכביש שבונים תחת החלון שלי במסור מיוחד שעושה המון רעש. ב-6:55 הגיעה משאית בטון וניסתה להכנס ברוורס לרחוב ש? נכון, תחת החלון שלי. ב-7:05 המשאית התחילה לשפוך בטון לחיבור אבני השפה של הכביש שהמכבש יכבוש - תחת החלון שלי. בינתיים המשאית חסמה את הכביש אז כל המכוניות ובראשן אוטובוס תיירים עם מנוע דיזל, עומדים בפקק תחת החלון שלי. ב-7:10 התפוצץ לי הראש. איזה יהיה טוב???

אז עד שגדעון יקום, אכלתי ארוחת בוקר ויצאתי לטיול שחרית. איזה מקום חמוד. זוהי עיר דייגים שמנסה להפוך לעיר תיירות (רמז - תלמדו אנגלית, זה יכול לעזור). שכחתי את השם אבל אם תבדקו את הדיווח מאתמול - כתוב שם למטה. שני רחובות מהמלון יש גשרון מעל נהר ובנהר חונות משני צידיו סירות. כמו מכוניות על הכביש. ממשיך לים. גם לשם מגיע איזשהו נהר ושם הדייגים ששבו כפי הנראה לא מזמן מהים, מקפלים רשתות, ממיינים צדפות, מוכרים דגים שעדיין מפרפרים וכל מיני מאכלי ים אחרים. בעיקר קונים שם בעלי מסעדות אבל רואים גם כמה עקרות בית. בטח קמו מוקדם מהרעש של הרחוב שבונים תחת החלון שלי.

משם לשוק. ממש הדרך הנכונה לפתוח את הבוקר. קודם כל זה שוק למקומיים לאוכל. מכירים את זה שתמיד יש את הזוג שחזר מחול ומספר ש"היינו פה ופה. מה נגיד לכם? אף תייר/ישראלי לא מכיר את המקום הזה". טוב, אז היו שם גם תיירים ואני לא אגיד לכם על שום דבר שאני היחידי שראיתי/הייתי/אכלו לי/שתו לי. אבל השוק - יופי. כל מיני בשרים, נקניקים, ירקות, מזגנים (אבי?), פרחים. הכל. והנשים שגמרו את הדגים עוברות כאן וקונות ירקות מקסימים לסלט. שיו, איך בא לי סלט טוב כזה, עם עגבניות ומלפפונים ו... טוב, די. בקיצור, ואז עובד לי בראש שהן כולן יהודיות כשרות שקונות דגים לגפילטע פיש שהרי יום שישי היום.

חוזר למלון. מעיר את גדעון ועד שהוא גומר להתכונן אני כבר עם אופנוע ארוז - מוכן ליציאה. מראה לו את המסלול להיום. מזג אוויר נפלא. אמרתי שהיום יהיה טוב, לא?

יוצאים מהעיר ונוסעים צפונה. אני מחפש ירידה לדרך שמצאתי על המפה של מישלין. בכלל, אני ממליץ להשתמש במפות האלו שלהם שקונים בכל התחנות דלק (באירופה כמובן). אם לומדים את המפתחות של המפה, אפשר לתכנן יופי של טיולים. לכו על הכבישים הירוקים - הכי יפה! אני לא מוצא את היציאה. מבקש מגידעון שיחפש על ה-GPS (שלי לא עובד) ולא מוצא. ואז אני מחליט שדי נשבר לי מה-GPS באופן כללי ואומר לגדעון שיעשה איתו מה שהוא רוצה, ממשיכים לפי המפה והחוש שלי. בדרך כלל אני די טוב בניווט והחושים שלי דווקא בסדר בקטע הזה (רק עם נשים הם תמיד טועים...). ממשיכים ויוצאים מהאוטוסטרדה ומשלמים אגרה. ואז המפה אומרת לא מפורטת כל כך ואנחנו באיזו עיירה עם כיכר ואין שילוט. גידעון אומר שה-GPS אומר לו לפנות בפניה השניה שמאלה. אני מצפצף על ה-GPS (וחייב לציין לשבחו של גדעון שסמך עלי לכל אורך הדרך. אני במקומו הייתי מודאג) ומוצא לבד את הדרך על אפה ועל חמתה של האישה הקטנטנה שבתוך ה-GPS שצועקת "ירדת מהדרך". אני מה אכפת לי? אמרתי לו שיכבה אותו. ונוסעים לעיר שנקראת Carpentras שממנה אני צריך למצוא את הכביש הבא. המרחק - 70 ק"מ. הדרך צרה ועוברת בהמון כפרים. עכשיו ככה. אתם חושבים שבארץ גילו את הכיכרות? בואו לצרפת. בעצם, אני לא ממש יודע. בואו לאזור הזה בצרפת. אתה נוסע בכביש הזה נגיד 80-90 קמ"ש. הוא מתפתל, לא ממש נורא אבל איך שאתה נכנס לפניה ימינה פתאום? כיכר! ואז ממשיך ופתאום? כיכר, וכל הדרך!!! בחורים הכי נידחים? כיכרות. ואני חשבתי שכשדיברו על כיכרות בצרפת דיברו על לחם. כל פעם שעוצרים ברמזור (טוב, אז שיקרתי. יש גם רמזורים) מתחילים להתבשל מחום תחת החליפה. בשלב מסויים, בכביש צר, בתים על הכביש מימין ומשמאל, טור ארוך עומד באדום, אני אומר לגדעון שנשבר לי ואנחנו מאמצים צורת נהיגה צרפתית/ישראלית. עוברים לראש התור. לגדעון קצת לא הולך כי האופנוע שלו גדול מדי למקומות האלו. בכל מקרה הוא נהנה מהדרך אבל אני מבטיח לו דרך עוד יותר יפה. אנחנו עומדים לטפס על האלפים.

משם יוצאים ל-Gap. מתחילה עליה. מתחילים סיבובים. מתחילים לחיות. אם קראתם את הימים הקודמים, הבנתם כבר שהסיבובים האלו נולדו בשבילי ולמעשה - תודו - הם החלום של כל רוכב אופנוע. הטיות מהירות, חילופי הילוכים מהירים מאוד להאצה/בלימה, כל מה שצריך. ופה יש את זה בשפע. ובדרך אני עוצר מדי פעם לצלם עיירות קטנות ויפיפיות שתלויות על ההרים מסביב, ומנהרות כייפיות כאלו, ושדות, והרים ונופים ושגעון. וככה זה 149 ק"מ. וגדעון צועק לי בקשר "יוצאים לך ניצוצות מהאופנוע" שזה כתוצאה מהחיכוך בהטיות בסיבובים אבל אני לא יכול לענות לא כי אם אני אוריד את היד מהכידון יצאו לי ניצוצות מהאוזניים. עוצרים ב-Veynes שזה בערך 20 ק"מ משם לשתות משהו. מקום מקסים. עובדת במשרד התיירות שם אומרת לנו שעומדת להיות סופה. לפיכך אנחנו מזדרזים וממשיכים. מגיעים ל-Gap ואני מוצא מלון אבל אין חניה סגורה אז ממשיך עד שמוצא ובול מתחיל גשם. פעם אחת הצליח לי!

גדעון אומר שזה המסלול היפה ביותר שעשה אי פעם. אני מאמין לו. לי אין "מקום הכי יפה" אבל אם היה לי דבר כזה, המסלול הזה היה מועמד של כבוד. 370 ק"מ מעייפים אך מהנים. אמרתי שהיום יהיה טוב!

אה - שבת שלום!