| דף ראשי | המסע | לרוכבים | חסות  | קישורים | ספר אורחים | קרא מי חתם? | על עצמי | כיתבו אלינו |

| דוח מצב שבועי | עיתונות | חנות וירטואלית |  תרומה | English |

 סתם יום זיפת

קמתי. מאוחר. עדכנתי את האתר והולך לחפש מכבסה. מוצא. אבל האשה צועקת עלי איך אני מעיז לבקש את זה להיום. לא העזתי אבל כבר מאז התחלתי להיות עצבני. ארוחת בוקר. אריזה (האופנועים חנו הלילה בלובי של המלון!) ולמלא דלק. ואז מנסה לצאת מהעיר. מנסה. אחרי שעה בחום ולחות מגעילים (אני לא רק עצבני, עכשיו אני גם מגעיל את עצמי), אני מחפש את המשקפי שמש. אין משקפי שמש. אני נבהל. מחפש אולי הם מונחות בתנוחה ישראלית טיפוסית על הראש אבל, אופפס, אני לובש קסדה. עכשיו אני כבר כבר בקריזה. $200 דולר הלכו וחוץ מזה אני לא יכול לנהוג בלי משקפי שמש. גדעון אומר שראה אותם נופלים בתחנת דלק. לפני למעלה משעה. אני רוצה לחזור אבל הוא משכנע אותי שהם כבר אינן. נוסע למרכז קניות. כולם תיירים ואני ממשיך הלאה. אחרי 20 דקות, עדיין מנסה לצאת מהפקקים, אני רואה מרכז קניות נוסף ומהדלת אני רואה ממול חנות משקפיים. מייד עוצר. ומתחיל לבדוק את על הזוגות בחנות. המוכרת דווקא דוברת אנדלית ונחמדה. אחרי 20 דקות של בילבול מח מחליט והיא מחפשת את הקופסא. בינתיים אני מסתכל בראי לראות איך הם נראות עלי ורואה שהמשקפיים ש"נפלו בתחנת דלק" תלויות לי בגאווה על הצוואר". אמרתי לה "רק שניה" ובתוך חצי שניה הייתי על האופנוע. לקח עוד 35 דקות לעלות על הכביש המהיר ולתת לרוח לקרר את הזעה. והיא קיררה. כי מייד התחיל גשם והתקרר וככה זה היה כל הדרך. לא נורא כמו שהיה בימים הראשונים אבל נוזלים מים משמיים כל הזמן, קר ומגעיל ולא רואים כלום ולא כיף בכלל. עוצר כל 50 ק"מ להתייבש ומעדכן את המסלול היומי. כבר התפשרתי על רק לחצות את הגבול (כ-150 ק"מ מברצלונה). באחת התחנות דלק, עוצרים בצד ומתכוננים לקנות קפה, כשפתאום נכנס עוד ב.מ.וו, עוצר, ויורד (מה יורד? קופץ) ממנו יפני קטן שאח"כ התגלה נחמד לחלוטין, ורץ, עם הקסדה על הראש - לשירותים... הגשם יש לו מחיר משלו. הבחור מטייל כבר שנה. כמובן שעכשיו גם יש לו מדבקה על המגן רוח...

מגיעים לגבול. אני עוצר בגשם לצלם את השלט וכשחוזר לעלות על האופנוע אני שומע את גידעון קורא לי. אני מסתובב כדי לגלות את גדעון המום עם האופנוע שרוע על הכביש. פשוט נפל לו איכשהו. אני מכיר את ההרגשה ולפני שיתחיל לבכות (אני צוחק!), אני מרים לו את האופנוע חזרה. 350 ק"ג. זה לא פשוט. המחיר? שריטת ומראה פגומה אבל הלוואי שאלו יהיה כל הנזקים שלנו עד סוף המסע.

צרפת. הנהגים מגעילים ואם זה לא היה אתר שפתוח לכל הייתי כותב שהם גם זונות אבל זה לא יפה לכתוב זונות באתר כזה. אז אני רק יגיד שיורד גשם, לא רואים כלום וגדעון, שקצת יותר שמרן ממני, נעלם לי לפרקים כי פשוט חותכים אותו, סוגרות עליו משאיות וכמעט משפשפים את שנינו. אני כבר אפטי בשלב זה וקר לי ואני רק רוצה לגמור עם הסיוט הזה ולמצוא מקום לעשות כביסה. מגיעים לעיר הראשונה אחרי הגבול ואני עוצר לקנות מפה מפורטת של האזור. תוך כדי איתור העיר הקרובה, אני רואה שהגשם נחלש. אז אני "מציע" שנמשיך הלאה. עוד 150 ק"מ לעיר שנקראת MONTPELLIER. בתחנת דלק אני מגלה להפתעתי שחרף "נכשל" בצרפתית בשלוש שנות ביקורי בחט"ב אליאנס, אני משתלב לא רע ומפטפט קלות עם המוכר. טעות. עכשיו הפכתי גם למתורגמן שלנו בצרפת. כמובן שאחרי 5 דקות הגשם מתגבר חזרה והפעם יותר גרוע. ממש לא רואים כלום. אני מתעקש ומושך ומוביל אותנו לעיר היעד ואחרי הירידה מהכביש המהיר הגשם מפסיק (היה לכם ספק). יורדים לעיר חוף שנקרת PLAGE, מוצאים שני חדרים אחרונים במלון ואני גם מוצא אוטומטים לכביסה. עושים כביסה. חוזרים למלון. אני מדפיס את הדף ושמח שהיום הזה נגמר.

381 ק"מ

לילה טוב.