| דף ראשי | המסע | לרוכבים | חסות  | קישורים | ספר אורחים | קרא מי חתם? | על עצמי | כיתבו אלינו |

| דוח מצב שבועי | עיתונות | חנות וירטואלית |  תרומה | English |

בכל יום מאות מאובחנים במחלת הסרטן. אם לא ימצאו פתרונות - זה יגיע גם אליכם. תרום!

יום שישי למסע (יום שני, ה-26 למאי)

בוקר. קפה. קניות קלות אחרי ששכתי שקית עם כביסה מלוכלכת באחד מהמוטלים בדרך, אריזה ו... הופ יצאנו לדרך. זה יום בסוף שבוע ארוך של האמריקאים. התנועה על כביש הטבעת המקיף את שיקגו מתגברת. ומתגברת ומתגברת. אבל הרי מגיע כביש אגרה ובטח המצב ישתפר. אחרי ששילשתי 3 דולר תמימים, התנועה פשוט נעצרת. נתיבים נסגרים ונשארו שניים בלבד שפתוחים אבל גם אלו מופרדים בינהם במחיצות בטון ואין דרך לעקוף. עוקפים את אגם מישיגן והרוח מתקררת. הכביש עמוס בקראוונים, סירות מנוע וסתם נגררים אבל התנועה זורמת. אני שר עם הרדיו, נהנה מהשמש ו... מוקדם מדי. ממולי מתייצב רקיע שמשחיר והולך של מקורבי ומיודעי - מורידי הגשם. לא יודע למה, אבל יש לי תחושה שהם עוקבים אחרי. עוצר לתדלק. גם את האופנוע. בודק במפה איפה אני ומנסה להחליט איפה לבלות את הלילה.

כשעולה שוב על האופנוע, הראות כבר פחות טובה, רוח נושבת קרירה (רה, רה) ודי במהירות הדרך נהיית זרועה באיילות. לא, הן לא ממש קיפצו בשמחה על מורדות הגבעות וליכחו עשב. אלו שאני רואה מלכחות את האספלט ומספרם עולה ורב. עוברת כחצי שעה והתנועה על הכביש המהיר נעצרת. זוחלים לאט ועל האזור שבין הכבישים נח לו בבטחה רכב שטח, על גגו. ולידו, החגיגה נמשכת, הרבה שוטרים וכבאים והכל. אתם מבינים כמובן שמפה כבר כולללללם נוסעים לאט. אז אני קובע את אן הרבור, מישיגן כנקודת העצירה להיום. 542 ק"מ. לא נורא. מחר יום חדש. רק מה, מוטל 6, אלו שפזורים על אם הדרך לכל אורך היבשת, שכחו מקיומו של זה פה. לפיכך גם - המים בברז יוצאים במשורה, הטלפון מגמגם וכתוצאה מכך - אינרנט יוק. האמת? בלאו הכי אין כל כך הרבה חידושים היום אז לא נורא אבל הגיע הזמן לעדכן את הדפים באנגלית ואני בפיגור.

הקיצר, יום חלש אבל חכו למחר. אני עוד אתגעגע לשקט. (איך הוא יודע? אתם שואלים. אה, אני עונה, קוסם אני)

איילות - 17, רקונים - 0, בלתי מזוהים - 14, מכונית - 1